זרעי קנאביס נקביים – מהם ואיך יוצרים אותם?

גידול קנאביס בסביבה ביתית או מסחרית מתבצע בשתי דרכים עיקריות, אשר נבדלות זו מזו במקור ממנו מתחיל תהליך הגידול: זרע או ייחור (ענף שנחתך מצמח בוגר). גידול משלב ייחור הוא קצר יותר ומבטיח דמיון גנטי כמעט מלא לצמח "האם" בעוד גידול מזרע מבטיח תוצאות אחידות יותר בפריסה רוחבית של גידול רחב היקף, אך אחד החסרונות העיקריים של זרע על פני ייחור הוא הסיכוי הלא מבוטל שייצא ממנו צמח קנאביס זכרי, אשר נחשב לחסר שימוש כאשר מדובר על גידול למען הפקת יבול של פרחים, וגרוע מכך, גם עלול יכול לפזר אבקנים בחלל הגידול אשר יגרמו לצמחים הנקביים ליצר זרעים במקום פרחים – דבר אשר יהרוס את הגידול לחלוטין.

כדי לבטל את הסיכוי שמתוך זרע קנאביס מסוים יצמח צמח זכרי או לפחות כדי להנמיך אותו עד לרמה המינימלית האפשרית, פיתחו חברות קנאביס רפואי מסביב לעולם זרעי קנאביס "נקביים" (באנגלית Feminized) אשר מתוכם יוצאים כמעט אך ורק צמחי קנאביס נקביים, שיכולים לשמש לצורך הפקת תפרחת איכותית ובלתי מופרית שאינה מכילה זרעים ואופטימלית לשימוש רפואי או לצרכני פנאי המבוססים על ההשפעה הפסיכואקטיבית.

מהם "זרעים נקביים" ואיך יוצרים אותם?

זרעי קנאביס "נקביים" הם זרעים שנוצרו בצמח קנאביס נקבי שלא עבר הפריה טבעית, דרך תהליך מלאכותי של לחץ ושינוי תנאי המחיה שגורמים לצמח להגיע למצב קיצוני של הישרדות עצמית, בו הוא מפרה את עצמו בתהליך טבעי-למחצה. זרעי קנאביס "נקביים" נוצרים בצמח בתהליך טבעי לחלוטין, ללא התערבות גורמים כימיים או מכניים, אך בכדי להפיק אותם בכמות המשמשת למסחר ייעודי יש צורך להעביר את צמחי האם תהליכים חקלאיים מתקדמים שנועדו בכדי ליצור להם שיבושים מסוימים בסביבת הגידול.

הדרך הבטוחה ביותר להפקה של זרעי קנאביס נקביים היא הפריה הדדית בין שני צמחי קנאביס ממין נקבה, שאחד מהם או שניהם יתפקדו גם בתור צמח זכר בתהליך הרבייה ויצירת הזרעים. צמחים אלה, כל עוד הם גדלים בסביבה מבוקרת בה ניתן ליצור להם תנאי לחץ ועקה, יתחילו לגדל עם הזמן איברי רבייה של שני המינים בכדי לשפר את סיכויי ההישרדות שלהם, ובהמשך יעברו הפריה עצמית שתניב זרעים מהם תפוקת הנקבות היא גבוהה במיוחד ועומדת על כ-99.9% לפחות. כלומר, מזרעים שנוצרו בצמח נקבי שהופרה על ידי עצמו או על ידי צמח נקבי אחר, יוצאים כמעט אך ורק צמחי קנאביס נקביים.

הטכניקות הטבעיות (שאינן כימיות) ליצירת מתח גבוה בקרב צמחי קנאביס נקביים כוללות בין היתר יצירת תנאי סביבה קיצוניים מבחינת חום ובעיקר קור, שינויים קטנים ולא עקביים בלוח הזמנים של תאורת הגידול, הפסקת פעילות המפוח (חידוש האוויר בחלל הגידול) לזמנים קצרים ושאר פעולות אשר גורמות לפגיעה בתנאי הגידול המיטביים אליהם חשוף הצמח רוב הזמן, בצורה שגורמת לו "לחוש" כי הישרדותו נמצאת בסיכון מהותי. טכניקה טבעית נוספת היא ויתור על הקציר ומשיכה של מצב הפריחה הטבעי של הצמח הנקבי עד כדי קדם-מוות טבעי, שהוא תהליך הגורם להתפתחות מהירה וכמעט מיידית של איברי רבייה זכריים בניסיון אחרון שלא לסיים את מחזור החיים הטבעי וליצור הפריה עצמית שתבטיח את הדור הבא.

בנוסף לטכניקות הללו, יצירה של מתח חיוני היא אפשרית גם באמצעות גורמים כימיים חיוניים, בדרך כלל חומרים מעובדים שפותחו על ידי חברות זרעים מסביב לעולם ומכילים הורמונים צמחיים שונים. בין החומרים הללו ניתן למנות ריסוס ביוני כסף (Colloidal Silver), נתרן תיוסולפט, יוני גופרית, מלחי כסף או חומצה ג’ברילית שנקראת בקיצור GA3 – חומרים שכולם נועדו כדי ליצור מתח כימי וביולוגי פנימי בצמחים ולזרז קיום של תהליכי הישרדות שונים, בעיקר של הפריה עצמית לצורך יצירת זרעים נקביים.

לאחר הריסוס בחומרים הללו, מתבצעת "האבקה" ידנית של צמחי הקנאביס הנקביים על ידי אבקה שנאספה מאיברי רבייה זכריים. תהליך זה יוצר סיכוי של כ-98% להיווצרות זרעים נקביים על הצמח, ולכן זוהי השיטה המקובלת ביותר בה משתמשים מרבית המגדלים המסחריים שמשווקים זרעי קנאביס נקביים.